זכויות רכושיות וכפיית גט

שלמה ולילך (שמות בדויים), היו זוג נשוי שהחליט להתגרש. במהלך הדיונים בבית הדין הרבני הודתה לילך כי בגדה בשלמה. בית הדין פסק:

1. שלמה חייב לתת לאשתו גט.
2. לילך מפסידה את כתובתה.
3. לילך אסורה על בועלה, כלומר האיש שעמו בגדה בשלמה.

לאור העובדה שלילך בגדה בשלמה, פטרו את שלמה מתשלום מזונות ללילך. לעומת זאת בבית המשפט המחוזי בו נשמעו תביעותיה הרכושיות של לילך, הוחלט כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים, ברכב, בזכות הציבורית למונית ובתכולת הדירה. שלמה התנגד להחלטה זו, ובמשך שנתיים סירב להתגרש מלילך בטענה שלילך מוציאה ממנו רכוש השייך לו בלעדית, דבר שהוא בניגוד לדין תורה.
שלמה בעצם השתמש בסירוב למתן גט ללילך כדי להפעיל עליה לחץ להסכים לביטול פסק-הדין של ביהמ”ש המחוזי בעניין חלוקת הרכוש.
הגירושין עפ”י הדת היהודית נערכים עפ”י הסכמה הדדית בין הבעל לאישה. בית הדין הרבני יכול לחייב בעל לתת גט או לחייב אישה לקבל גט, אך פסק דין כזה אינו מביא לגירושין בפועל. עפ”י השופט זילברג בספרו “המעמד האישי בישראל”, צריך שהגט יינתן ע”י הבעל או מרצונו החופשי ממש או מרצונו הקונסטרוקטיבי כלומר, אחר אמירת “רוצה אני” שבאה כתוצאה מכפיה שנעשתה כדין ע”י בית הדין הרבני.

נשאלת השאלה, הכיצד יכול בית הדין הרבני לכפות גט על אדם המסרב לתתו. החוק מונה היום מספר הגבלות אותן מוסמך בית הדין להפעיל:

1. הגבלת זכות היציאה מהארץ.
2. הגבלת זכות לקבלת דרכון או תעודת מעבר.
3. הגבלת זכות לקבלת רישיון נהיגה.
4. הגבלת זכות להתמנות או להיבחר למשרה עפ”י דין.
5. הגבלת זכות לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר עפ”י דין.
6. הגבלת זכות להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים.
7. הגבלת זכות לקבלת רישיון להתהלך חופשי או לקבל חופשה או הקדמת שחרור משירות בתי-הסוהר.

כאשר החיים המשותפים נסתיימו באשמת האישה, נפסקת החובה של הבעל לזון את האישה. החיוב במזונות מבוסס על תנאי הכתובה. משהפסידה האישה את כתובתה – הפסידה גם את מזונותיה. כאשר הבעל מסרב לגרש את האישה, חיוב המזונות הוא חיוב חדש, המבוסס על עילה אחרת, מזונות אלה נקראים מזונות מדין מעוכבת. מזונות מדין מעוכבת ניתנים לאישה ללא שיקוזזו מהם הכנסותיה של האישה מעבודה, קיזוז שמתבצע במזונות רגילים. עפ”י ההלכה, קיזוז ההכנסות של האישה נועד למנוע איבה בין בני הזוג שהייתה עלולה להיווצר אם הבעל היה חייב במזונות האישה והכנסות האישה מעבודה היו נשארות בידה. כאשר הקרע בין בני הזוג עמוק מדי ובית הדין סבור שאי אפשר להשכין שלום בית וניתן פסק דין המחייב גירושין – אין עוד חשש של איבה בין בני הזוג. האישה אינה חייבת לגור עם הבעל לצורך פסיקת מזונות מדין מעוכבת ואין גם צורך לבחון את עילת החיוב בגירושין.

עפ”י הפסיקה, יש לביהמ”ש שיקול דעת אם להתחשב בהכנסות האישה או לא. במקרה של אישה המעוכבת מחמת הבעל (שמסרב לתת לה גט) להינשא לאחר, אלו נסיבות המצדיקות לא להביא בחשבון את השתכרותה. בנוסף, עפ”י חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), החוק בא להוסיף על מזונות המגיעים לפי הדין האישי ולא לגרוע מהם. עפ”י ביהמ”ש, פסיקת מזונות מעוכבת נועדה להסדיר את מחייתה וכלכלתה של האישה בתקופה שאינה יכולה להינשא לאחר, ועדיין נשואה לבעל עקב סירובו ליתן גט.

ניתן לפסוק מזונות מעוכבת רק מרגע שניתן פסק דין המחייב להתגרש. מזונות מעוכבת ניתנים עד לסיום בפועל של קשר הנישואין וזאת בניגוד למזונות רגילים בהם העילה עלולה להגיע לקיצה במהלך הנישואין.