בפסק גירושין בין בני זוג קבע ביה”ד הרבני כי הדירה של הזוג תימכר והתמורה תחולק בין הצדדים שווה בשווה. פסק הדין הוגש לביצוע בהוצאה לפועל. לצורך מכירת הדירה הוצא צו פינוי על פיו האישה ושני ילדיה הקטינים צריכים לפנות את הדירה. לאחר כ- 4 חודשים, פקידי ההוצאה לפועל פינו בכוח את האישה והילדים מהדירה, זאת עפ”י החלטת ראש ההוצאה לפועל.
האישה הגישה ערעור ובו טענה:
- כל הליך הפינוי נעשה שלא כדין מאחר והחלטת הפינוי ניתנה ע”י דיין אחד בבית הדין הרבני, דבר המנוגד לחוק.
- ראש ההוצאה לפועל היה צריך לאפשר לאישה להסדיר דירה חלופית לה ולילדים. מאחר ומדובר בילדים קטינים, היה מקום לקבוע מועד פינוי לאחר ביצוע חלק מהתשלומים ע”י הקונה, תשלומים באמצעותם הייתה יכולה האישה לשכור דירה אחרת כמדור חלופי עבור הקטינים.
ביהמ”ש קבע כך:
ראש ההוצאה לפועל מוסמך עפ”י חוק לבצע פסקי דין של בית הדין הרבני. ביהמ”ש לענייני משפחה מוסמך לאשר, לבטל או לשנות את החלטת ראש ההוצאה לפועל.
בביהמ”ש לענייני משפחה, כל הליך פירוק שיתוף בנכסים של בני זוג מוגבל לבצוע רק עפ”י החלטתו ובפיקוחו, חוץ ממקרה בו ביהמ”ש הורה על ביצועו באמצעות ההוצאה לפועל. בבית הדין הרבני אין הגבלה כזו, לכן בן זוג שקיבל פסק דין בבית הדין הרבני, יכול להפעיל אותו ישירות בהוצאה לפועל והוא לא זקוק להחלטה מפורשת של בית הדין הרבני לשם כך. כך קרה במקרה שלפנינו.
לעניין טענתה הראשונה של האישה, עפ”י החוק, שר הדתות מוסמך לקבוע בתקנות עניינים בהם יכול לדון דיין אחד בלבד. החוק הגביל את הסמכת השר ל-5 קטגוריות בלבד:
- עניינים שלא על ריב.
- צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה.
- כל עניין שבעלי הדין הסכימו עליו שידון ע”י דיין אחד.
- ענייני סדר ומנהל.
- עניינים הנדונים במעמד צד אחד.
החלטת הפינוי שנתנה ע”י דיין אחד אינה בגדר אחת הקטגוריות הנ”ל. מכאן שאין דיין אחד מוסמך לתת החלטה על פינוי מדירת המגורים, ההחלטה אינה תקפה ואין לבצע אותה.
משהוגש פסק הדין של בית הדין הרבני לביצוע בהוצאה לפועל, סיים בית הדין את תפקידו והוא מנוע מלהתערב בעניינים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, כלומר במכירת הדירה ופינויה, או במועד הפינוי המשפיע גם על הסדרת המדור החילופי של הקטינים.
לעניין טענתה השנייה של האישה:
כאשר ביה”ד הרבני מורה בפסק דין על מכירת דירת בני-זוג, על ראש ההוצאה לפועל להפעיל שיקול דעת ולאפשר לאישה ולילדים הקטינים לפנות את הדירה בתקופה שבין יום חתימת החוזה ליום העברת הדירה ולא להורות על פינוי הדירה לפני מציאת קונה או ביצוע מכירה.
יש לאפשר לאישה לקבל חלק מהתשלומים הראשונים שמשלם קונה הדירה כדי שתוכל להסדיר מקום מגורים חילופי עבורה ובעיקר עבור ילדיה הקטינים.
פינוי מיידי של האישה מהדירה מהווה פגיעה בילדים הקטינים שלא היו בכלל צד להליך בבית הדין הרבני ואשר החלטת הפינוי של ביה”ד הרבני לא הייתה מופנית כלפיהם.
טענותיה של האישה התקבלו והיא קיבלה רשות לחזור עם ילדיה לדירת המגורים עד שתקבל חלק מהתשלום הראשון שישלם קונה הדירה.