בן הינו קטין בן שמונה שנים הסובל מפגיעה שכלית ומוטורית קשה מלידה. כמו כן, סובל הוא ממחלת כליות שהוחרפה מאוד לאחרונה. כדי לפתור את בעיית הכליות, ביקשו הרופאים המטפלים בקטין לערוך לו טיפול מיוחד של דיאליזה, שבלעדיו, לדעת הרופאים, צפוי בן למות. הוריו של בן סירבו לתת את הסכמתם לטיפול.
בעקבות סירוב ההורים לנתינת הטיפול לבנם פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיורה בתוקף סמכותו על ביצוע הטיפול.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה אך החלטה זו נהפכה על ידי ביהמ”ש המחוזי בת”א-יפו, משמע נאסר על הצוות הרפואי לבצע את הטיפול המיוחד ולכן הגיש היועץ המשפטי בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון.
השאלה המרכזית שנידונה בערעור הינה האם להתיר לרופאיו של בן לבצע בו את הטיפול הנדרש כדי למנוע את מותו על אף סירובם של הוריו?
בית המשפט העליון סקר באריכות את השתלשלות העניינים ודן בין היתר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
הוריו הביולוגיים של בן הם גם אפוטרופוסיו הטבעיים וככאלה עליהם לדאוג לצרכיו. רשימת הצרכים אינה סגורה ועפ”י הפסיקה נראה שהיא כוללת אף את הנושא של מתן טיפול רפואי. עוד נאמר בחוק זה שעל ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין ובמקרה שהורה מזניח את חובותיו אלה כלפי ילדו רשאי ביהמ”ש להתערב וליתן לו הוראות לגבי שמירת ענייניו של הקטין.
בחוק זה ישנה התייחסות מיוחדת למקרים העוסקים בביצוע ניתוחים או בנקיטת אמצעים רפואיים אחרים, במקרים אלה על ביהמ”ש להשתכנע עפ”י חוו”ד רפואית כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין. משמע על ביהמ”ש לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו ולבחור באותה פעולה אשר תגדיל במידה רבה ביותר את רווחתו של הקטין. כמו כן על ביהמ”ש לשקול האם אותה פעולה תיטיב את מצב הילד במידה מספקת כדי להצדיק את נקיטתה על רקע כל נזק או הכבדה אפשריים שהיא עלולה לגרום.
יישומו של התהליך שהוסבר לעיל מחייב את בית המשפט לזהות מהם הזכויות והאינטרסים של הקטין אשר עלולים להיות מושפעים מכל אחת מן ההחלטות אשר מביניהן יש לבחור.
מה הם אם כן אותם האינטרסים והזכויות הרלוונטיים של הקטין בן הנוגעים למקרה שלפנינו ואל איזה תוצאה הם מובילים בהסתמך על כל עובדות המקרה?
מטרתו של הטיפול אשר הובא להכרעת ביהמ”ש העליון היתה להציל את חייו של בן מפני סיומם בתוך ימים ספורים אם לא היה ניתן הטיפול, ולכן ציין ביהמ”ש שיש בראש ובראשונה להביא בחשבון את זכותו של בן לחיים. זכות זו היא זכות חוקתית בסיסית, הנתונה לכל אדם בישראל, מעמדה החוקתי של זכות זו מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי: “זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין…”.
אשר על כן קיבל ביהמ”ש העליון את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי טובתו של בן מחייבת את ביצוע הטיפול המבוקש.