כמעט מיד לאחר שנישאו חייהם המשותפים של זוג הורים היו רצופים מתחים ומריבות, והקשר בין בני הזוג היה רווי אלימות פיזית ומילולית. פעמים אחדות נפרדו בני הזוג, ואף התגרשו, אך חזרו לחיות ביחד. שנתיים לאחר נישואיהם נולדה לבני הזוג בתם הבכורה. בהיות הילדה בת כחצי שנה פנו בני הזוג אל שירותי הרווחה בבקשה למוסרה למוסד. לימים, בהיותה בת כשלוש שנים הוכרזה בת זו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה כבת אימוץ. בית המשפט קבע כי בשל התנהגות ההורים ומצבם הנפשי, אין הם מסוגלים לדאוג לילדתם כראוי וכי מסירת הילדה לידיהם תסכן באורח משמעותי את בריאותה הנפשית והפיזית. עוד קבע בית המשפט, כי גם אם ייעזרו ברשויות הסעד אין סיכוי כי מסוגלותם של ההורים לתפקד כנדרש תשתנה לטובה בעתיד הנראה לעין.
הקטינה שלפנינו, בתם השניה, נולדה שמונה שנים לאחר אחותה הבכורה, בעת שבני הזוג היו גרושים. בחודשי חייה הראשונים היתה הקטינה ברשות אמה, ובמעקב אינטנסיבי של הגורמים המטפלים אשר הושיטו לאם את מלוא העזרה האפשרית. האם אמנם התקשתה לטפל בילדתה לבדה, ואולם לאחר שהביעה רצון עז כי הילדה תהיה בהחזקתה ובטיפולה, ובשים לב לחוות דעת רפואית אשר קבעה כי האם אינה מצוי במצב פסיכוטי פעיל, נרתמו שירותי הרווחה לעזרה לה. לא ארכו הימים, ובהיות הקטינה כבת ארבעה חודשים, ביקשה האם כי בתה תוצא מרשותה באומרה כי אין היא מסוגלת להמשיך ולטפל בה. הרשויות נקטו לאלתר צעדי חירום והקטינה הועברה למעון והיא שוהה בו עד היום.
כעבור שנה נתבקש בית המשפט המחוזי להכריז על הקטינה כבת אימוץ.
בית המשפט העליון קבע כי אין מנוס מן המסקנה שבני הזוג אינם מסוגלים לקבל את הקטינה, לגדל אותה או לטפל בה ואדרבא, אם תוחזר הקטינה להם בטח ייפגע שלומה הנפשי או הגופני של הקטינה. בעקבות קביעות אלו הוכרזה הקטינה כבת אימוץ.
השופט מ. חשין קבע כי האם אובחנה כסובלת מסכיזופרניה כרונית. היא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי מזה 15 שנה. חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי קבעה כי האם אינה מסוגלת לנהל אורח חיים סביר ולהעניק לביתה מסגרת אשר תאפשר לילדה להתפתח ולגדול תוך סיפוק צרכיה. האם לא ערערה על פסק הדין. האב ערער על פסק הדין. האב, שנולד בשנת 1954, סיים שמונה שנות לימוד ולאורך כל חייו סבל מבעיות משמעת והפרעות התנהגות. בעת שירותו הצבאי ישב פעמים מספר בכלא ולבסוף שוחרר מטעמים של אי התאמה. לאב רקע של שימוש בסמים קשים ושתיית משקאות חריפים והוא נהג להתרועע בחברה עבריינית. פעמים מספר הועמד לדין ואף הורשע. תקופה מסויימת היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש. לאב אין כל הכשרה מקצועית, אין עבודה מסודרת או מקום מגורים קבוע. עיקר פרנסתו היא מקיצבה שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי. לאחרונה חזר האב בתשובה והוא נמצא כיום במסגרת לימודית חרדית. חוות דעת פסיכולוגית קבעה כי האב בעל אישיות חלשה וילדותית, לא לוקח על עצמו אחריות, מתקשה ביצירת מושגים והבנת התנהגות חברתית מקובלת, כמעט ואיננו מסוגל לטפל בעצמו, ביטויו הרגשי מודחק לחלוטין.
הקטינה הינה בת כשנתיים וחצי. חייה הקצרים היו מלאי קשיים ומאז היותה בת כשלושה חודשים היא נמצאת במעון “שבתאי לוי” בצו בית משפט. האב, שנוהג לבקר את הקטינה במעון לעתים נדירות, מסרב לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ועם בית המשפט. גם במהלך המשפט עצמו, לכשניתנה לאב הזדמנות להציג דברו בעדות משלו, בחר האב שלא להעיד עדות מהותית אלא ביקש את בית המשפט כי יפסול את עצמו מלשבת בדין.
האב לא התכוון לגדל ילדתו לבדו, אלא אמור להטיל האחריות על גידולה על אחרים, תוך שהוא נוהג כמבקר ארעי ולא כאב התופס מקום של ממש בחיי בתו, מעורב בחיי בתו ומהווה דמות משמעותית ומשפיעת אהבה.
בית המשפט העליון קבע כי ילד אינו צמח עציץ שבאים ומשקים אותו פעם בשבוע. ילד זקוק לאב ולאם שיטפלו בו וישגיחו עליו ויאהבו אותו. האב אינו מסוגל לספק לילדתו את המעט שהיא זקוקה לו, שכל ילד זקוק.
מסוגלות הורית נמדדת לא רק במדדים סובייקטיביים אלא ובעיקר במדדים אובייקטיביים בשים לב ליכולתו של ההורה לספק את צרכיו הבסיסיים של ילדו.