בכתבה זו ננסה לתמצת, עד כמה שהדבר ניתן, את פרשת “נחמני” הידועה.
לאחר מספר שנות נישואין חשוכי ילדים ולאחר שגב’ נחמני עברה ניתוח שבעקבותיו איבדה את יכולתה להרות הריון טבעי, החליטו בני הזוג נחמני להביא ילד לעולם בהפריה חוץ גופית. בני הזוג התקשרו עם מוסד בארה”ב לשם איתור פונדקאית שתשא את ילדם, אלא שלפני שהגיע התהליך לשלב זה, עזב מר נחמני את הבית, הקים משפחה חדשה, והוליד בת בעודו נשוי לבת זוגו שסירבה להתגרש. האישה פנתה לבית החולים וביקשה לקבל לרשותה את הביציות המופרות כדי להמשיך בתהליך, ומשסורבה, פנתה בתביעה לביהמ”ש.
ביהמ”ש העליון החליט לאפשר לגב’ נחמני להשתמש בביציות המופרות חרף התנגדות בן זוגה, וזאת מן הנימוקים הבאים:
מול הזכות של אדם להפוך להורה לילד, עומדת הזכות ההפוכה שלא להיהפך להורה שלא מרצונות ובעל כורחו. הזכות להיות הורה, או במקרה שלפנינו להיות אם, זכות בסיסית היא, עבור הפרט ואינטרס של החברה כולה. לעומת זאת, הזכות שלא להיהפך להורה שלא מרצון נובעת רק מתוך הזכות של האדם לפרטיות והזכות שלא יתערבו בהחלטותיו האינטימיות ואין לה ערך משל עצמה.
העדיפות שביהמ”ש העניק לאישה להחליט על הפלה תוך הפלייתו לרעה של האיש וחרף התנגדותו, נובעת אך ורק מכך שמדובר בהחלטה הנוגעת לגופה. האישה לבדה היא הנושאת את העובר ועל כן ההחלטה להפיל נמסרה לה לבדה. אין אפשרות להסיק מכך על זכותו של האיש. כאשר אין מדובר בהתערבות בגוף האישה, אין האישה זכאית להשמיד את עוברה בלא הסכמת בן זוגה, ממש כך אין הבעל זכאי להשמיד את הביציות בניגוד לרצון האישה.
הנזק שיגרם לאישה במקרה שייאסר עליה להשתמש בביציות עולה על הנזק שייגרם לבעל אם ייהפך להורה בעל כורחו. משנפרדו בני הזוג, עיקר חובותיו של הבעל כלפי הילד שייוולד יהיה במישור הכלכלי עקב חובת המזונות. את הפגיעה הכלכלית הזו ניתן להקטין ע”י התחייבות האישה שתפצה אותו על המזונות שיחויב לשלם כאבי הילד. העובדה שניתן למנוע כל נזק כלכלי לבעל עקב הפיכתו לאב שוללת ממנו את הזכות להתנגד לשימוש בביציות המופרות.
עד למועד ההפריה בפועל, כל אחד מבני הזוג רשאי לחזור בו מהחלטתו להיות הורה. לאחר ההפריה ממשיכים הגבר והאישה לשלוט במשותף על גורלה של הביצית המופרית עד להשתלתה בגוף הפונדקאית, שעם השתלתה קמה לפונדקאית הזכות לשלמות גופה וזכותה זו עדיפה על זכותם של בני הזוג בביצית המופרית.
סיבות נוספות להעדפת זכותה של האישה על זו של הבעל הן העובדה שההליך שננקט היה כרוך בסבל פיזי קשה וממושך לאישה שבגלל חולניותה היה הדבר אף כרוך בסכנת חיים עבורה. בשעתו יכולה הייתה האישה להגיע לאותה תוצאה באמצעות זרעו של אחר, אך היא העדיפה את השתתפות בעלה תוך הסתמכות על הסכמתו המלאה לתוכנית המשותפת. העותרת אינה מסוגלת היום לחזור על אותו ניסיון בשל גילה ומצב בריאותה ולכן זה הסיכוי היחיד והאחרון שלה לממש את רצונה להיות אם, זאת להבדיל מהבעל אשר זכה להיות אב ויכול בעתיד לחזור ולהתנסות בחוויה זו.
מכל הסיבות הנ”ל, קיבלה האישה את הזכות להשתמש בביציות המופרות ולממש את רצונה לילד משלה.