רבים הם סגנונות החיים המשותפים של בני זוג בדורנו. יש שנישאים בטכס דתי בארץ, יש שנישאים בטכס דתי ו/או אזרחי בחו”ל, ויש שאינם נישאים כלל, בין כי אינם חפצים בכך, ובין כי הינם מנועים מכך, לעיתים אף מסיבות שבדת. באשר לזוגות אשר נישאים, חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי הרכוש שהיה לכל אחד מבני הזוג בטרם נישא יישאר שלו בעת הפירוד, ואילו הרכוש שהצטבר לאחר ברית הנישואין, בין עם נרכש מעמל כפו של הגבר, מעמל כפה של האישה, ומעמל כפם של שניהם במשותף – רכוש משותף הוא.
באשר לבני זוג שאינם נישאים, רצוי מאד שאלה יערכו הסכם ממון ביניהם, הסכם אשר יסדיר את הזכויות הרכושיות שלהם במקרה של פירוד, חלילה. הואיל ולפי הסטטיסטיקות כמעט שליש מבני הזוג החיים בצוותא נפרדים, הרי שאין אנו עסיקנן בתיאוריה, אלא בנושא שמתרחש הלכה למעשה לעתים קרובות. ואתם שואלים – למה בעצם לטרוח ולערוך הסכם ממון – הרי די לצרה בשעתה ובכלל לא נעים לדבר עם בן או בת זוג על ענייני ממון שעה שעומדים למסד קשר ע”י חיים משותפים. כאן המקום להזכיר כי לא רק בני זוג שאינם מתכוונים להינשא יכולים לערוך הסכם ממון, אלא אף בני זוג שאכן עומדים להינשא בטכס דתי, וזאת במידה והם מעוניינים לשנות את ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג.
אמת שלא נעים לשוחח על יחסי ממון ושאלות של רכוש שעה שבני הזוג עסוקים ברומנטיקה ובבניית חיים משותפים, אך מציאות החיים המודרניים מחייבים התאמת המסגרות ההסכמיות לאותן מסגרות. בל לא נשכח כי בשעת יסוד הקשר הכל נראה ורוד ויפה, אך כאמור לעיל בשליש מהמקרים המציאות תופחת על פני בני הזוג והזוגיות מגיעה למבוי סתום – ואז כמובן – הרבה יותר קשה להגיע להסכם מאשר בשעת מיסוד הקשר. לכן ללא ספק העת המועדפת לערוך הסכם ממון היא בטרם מתחילים בחיים תחת אותה קורת גג.
מי בכלל זקוק להסכם ממון ומדוע? כמרומז לעיל הסכם ממון בא כדי להסדיר את היחסים הממוניים בין בני הזוג. להסכם ממון חשיבות מכרעת בעת פירוד הקשר, כי הרי ההסכם הוא אשר יקבע את אופן חלוקת הרכוש בין הצדדים. כאשר בני הזוג מתחילים את חייהם המשותפים ממקום כלכלי לא שווה, למשל, לצד אחד רכוש רב ואילו מצבו של השני אינו כזה, הרי שבד”כ הצד בעל הרכוש מעוניין למנוע מצב בו בעת הפירוד הוא יצטרך להיפרד ממחצית רכושו לטובת אהובתו לשעבר, או ההיפך, האישה תיאלץ למסור לאהובה לשעבר מחצית מכל רכושה. כ”כ כאשר למי מבני הזוג ילדים, הרי שלעיתים יש להם עניין להבטיח כי רכוש מסוים יעבור לאחד הילדים או יותר, בין כאשר עודם בחיים או חלילה לאחר פטירתם. הסכם ממון גם יכול להסדיר את נושא המזונות במקרה של פירוד, דבר שימנע ככל האפשר מחלוקות אף בנושא זה אם יחסי הזוג יעלו על שרטון.
הסכמי ממון הינם תופעה שכיחה במערב ובמיוחד בארה”ב מזה שנים רבות, ואף הפכו להיות די נפוצים במקומותינו בשני השעורים האחרונים. נהוג לערוך את ההסכם אצל עורך דין, כאשר בני הזוג מעבירים לו את עקרונות ההסכם, ועורך הדין נותן לו ביטוי משפטי מחייב. אך אין די בעריכת ההסכם, אלא יש אף לדאוג לאישורו. היום בעקבות פסה”ד בעניין מיכאל זמר ואורה ינקוביץ בשנת 2003, אין מניעה כי הסכם ממון שנחתם אף בין צדדים שאינם נשואים ושאינם עומדים להינשא יאושר ע”י בית המשפט לענייני משפחה, כאשר קודם לכן היתה מחלוקת אם אכן בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לאשר הסכם ממון שנערך בין צדדים שאינם נשואים ושאינם עומדים להינשא. כ”כ עקב תיקון לחוק הוענקה סמכות אף לנוטריונים לאשר הסכמי ממון, דבר שלא רק הקל הן על בני זוג והן על המערכת המשפטית, אלא מקצר את הזמן בין עריכת הסכם הממון, חתימתו ואישורו, כך שהיום עריכת ואישור ההסכם ממון אינו תהליך ארוך ומסובך כלל.
לשיטתנו, על אף העובדה שניתן לאשר הסכם ממון בפני נוטריון, רצוי כי האישור יעשה ע”י בית המשפט לענייני משפחה. שני בני הזוג חייבים להופיע בפני שופט אשר שואל אותם אם הם קראו והבינו את ההסכם על כל משמעויותיו וכל השלכותיו. השופט אף בודק את ידיעת הצדדים באשר לתנאי ההסכם, למשל, אם הוא נוטה לטובת אחד הצדדים, על השופט לברר כי אכן הצד השני מודע לחוסר האיזון ומסכים לו. היתרון הגדול באישור ההסכם בפני שופט טמון בכך שאין זה דבר של מה בכך לבטל בשלב מאוחר יותר – כמעט ובלתי אפשרי למעשה.
לסיכום, כמו כל דבר בחיים, ככל שיש יותר להפסיד, כך יש להקפיד יותר על אופן עריכת הסכם הממון ולאשרו בבית המשפט לענייני משפחה.