בעבר ניתן היה למנות לקטין אפוטרופוס לדין אשר ייצג את עניינו בבית המשפט ויפעל עפ”י הוראות בית המשפט.
במשך השנים התגבשה במשפט גישה חדשה על פיה זכויות הילד הן מושג חוקתי נורמטיבי. זכות הילד נגזרת מהזכות של כבוד האדם, הקבועה כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הילד הוא בעל אינטרסים עצמאיים מאלה של הוריו. יש צורך לכבד את זכויותיו כאדם, לרבות הזכות לייצוג בהליך שיפוטי.
המעבר מרעיון “טובת הילד” לרעיון “זכויות הילד” שם “דגש על” לעצמאות זכויות הילד. בזירה הבינלאומית מושם דגש גדל והולך על זכויות הילד מתוך המגמה הכללית בדיני המשפחה להדגיש את מקומן של זכויות האדם.
עניין ייצוג הילד יכול ויהא מוסדר ע”י מינוי אפוטרופוס לדין או על ידי מינוי עורך דין לקטין מכוח הקטין.
האפוטרופוס לדין בא בנעלי הורי הקטין המשמשים אפוטרופוסים טבעיים. נקודת המוצא היא שהילד אינו יכול לקבוע עמדה מה טוב בשבילו ועל האפוטרופוס לדין להציג בחפני בית המשפט את טובת הקטין. כך ניתן למנות כאפוטרופוס לדין גם מי שאינו עורך דין.
עורך דין הממונה מכוח הקטין מייצג את רצון הקטין ולא את טובת הילד. הלקוח של עורך הדין הוא הקטין, כלומר עורך הדין לא בא בנעלי הורי הקטין. הדגש כאן הוא על זכויות הילד ולא על טובת הילד. טובת הילד תקבע ע,י בית המשפט, ורצון הילד יובא בפני בית המשפט ע”י פרקליטו.
הילד כקטין אינו זקוק רק להגנה של בית המשפט אלא זקוק גם לכיבוד זכותו החוקתית לייצוג בהליך שיפוטי.
כאשר הקטין מסוגל לחוות דעה משלו בהתאם לגילו ומידת בגרותו, יש למנות לו עו”ד מכוח עצמו ולא אפוטרופוס כדין.
ההגנה על זכויות היסוד אינה מוגבלת עוד לחוקים מדינתיים בלבד, אלא היא נחלתן של אמנות בינלאומיות. אמנה זו אושררה ע”י מדינת ישראל ב- 04/08/1991 ונכנסה לתוקף בישראל ב- 02/11/1991 סעיף 12 (1) לאמנה בדבר זכויות הילד מ-1989 בא להגן על זכויות אלה.
בעקבות הצטרפות מדינת ישראל לאמנה, נחקק חוק חדש הקובע כי קטין רשאי בעצמו או ע”י ידיד קרוב להגיש תובענה בכל עניין שבו זכותו עלולה להיפגע.
המחוקק אפשר לקטין להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שלא באמצעות אפוטרופוס. הוראה זו פותחת פתח רחב לתביעות שונות בענייני קטינים שיוגשו לא רק באמצעות פקיד סעד או הורה אלא גם ע”י הקטין עצמו. המגבלה היחידה הקבועה בחוק היא הצורך להוכיח שזכות הקטין עלולה להיפגע פגיעה של ממש.
ניתן להבין מהחוק שכאשר קטין זקוק לייצוג נפרד ומלאו לו 15 שנים – ימונה לקטין עורך דין שייצגו. כאשר הקטין עוד לא בן 15 שנים ימונה לקטין אפוטרופוס לדין. המחוקק יצא בחוק זה מנקודת הנחה, שעפ”י קריטריונים של מידת בגרות וגיל, קטין בן 15 שנים מתאים לקבל ייצוג עצמאי על עו”ד, אך יכולים להיות חריגים וכל מקרה ראוי שיבחן לגופו.
עו”ד שמייצג קטין בביהמ”ש יכול להיות ממומן ע”י לשכת הסיוע המשפטי כאשר ההורים חסרי יכולת כלכלית, ע”י גופים התנדבותיים כדוגמת המועצה לשלום הילד, האגודה הבינלאומית לזכויות הילד או ע”י פרקליטים ממשרד הרווחה או פרקליטות המדינה.
ניתן לחייב את ההורים בהוצאות שכר טרחת עו”ד של הקטין. חיוב זה יכול ויהיה מדין המזונות להם זכאי הקטין.
לבסוף, הייצוג של הקטין נעשה ע”י ההורים – האפוטרופוסים הטבעיים, ורק במקרים שיש בהם הצדקה – יש לסטות מכלל זה.