הסוגיה שלפנינו דנה בשאלת הזכות של אישה לשנות את שם המשפחה שלה לשם המשפחה של בן זוגה שעמו היא חיה ללא נישואין. הגב’ אלה נזרי, חיה ללא נישואין עם יהודה סלוק, במעמד של ידועה בציבור, מזה שנים רבות. במהלך החיים המשותפים נולדו להם שני ילדים. הילדים נושאים את שם המשפחה סלוק. לאחר כארבע שנים של חיים משותפים, פנתה הגב’ אלה נזרי אל משרד הפנים וביקשה לשנות את שם המשפחה שלה לסלוק במקום נזרי. רצונה היה ברור, היא מבקשת לשאת את שם המשפחה של בן זוגה, אף שאין היא נשואה לו, ושל הילדים שנולדו לה מבן זוגה.
אך כאן החל מסע הייסורים של הגב’ נזרי. משרד הפנים סירב לבקשה. ומה הטעם לסירוב ? בן זוגה, האדון יהודה סלוק נשוי לאישה אחרת. אמנם הוא חי בנפרד מאשתו זה יותר משבע שנים ומבקש להתגרש ממנה, אך ההליכים בבית הדין הרבני מתמשכים זה שנים, ועדיין הוא נשוי לאשתו כדת וכדין. משום כך, ראה משרד הפנים טעם וצורך לפנות אל אשתו של סלוק ולשאול אותה אם היא מסכימה שנזרי תשנה את שם המשפחה שלה לסלוק. תשובתה כמובן היתה שלילית, ודי היה בכך כדי שמשרד הפנים ישיב בשלילה לנזרי.
סמכותו של משרד הפנים בכל הנוגע לשינוי שם מעוגנת בסעיף 10 לחוק השמות, תשט”ז – 1956, הקובע כי בגיר רשאי לשנות את שם משפחתו ושמו הפרטי. הזכות לשנות את השם סוייגה בסעיף 16 לחוק הנ”ל, שלפיו רשאי שר הפנים לפסול בחירת שם ושינוי שם, אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. במקרה זה, כיוון שסלוק עדיין נשוי לאישה אחרת, ואותה אישה מתנגדת לכך שהגב’ נזרי תשא את שם בעלה, סבור שר הפנים כי שינוי השם עלול, כלשונו של סעיף 16 לחוק השמות, “לפגוע בתקנת הציבור”.
לדעת בית המשפט, השאלה האמיתית שהתעוררה במקרה זה היתה לא הגנה על מוסד הנישואין, אלא הגנה על האינטרס של אשתו של סלוק, בהיותה אישה נשואה. מוסד הנישואין הוא, ללא ספק, מוסד מרכזי בחברה, ותקנת הציבור מחייבת להגן עליו. אכן, בפועל יש דרכים שונות וחוקים שונים שנועדו להגן על מוסד הנישואין. אך לא כל דרך ולא כל חוק מתאימים וכשרים לצורך זה.
אמת היא שהמוסד של ידועים בציבור פוגע במוסד הנישואין. אך כורח המציאות הביא את המחוקק להכיר במוסד של ידועים בציבור פעם אחר פעם, ולהעניק לידועה בציבור זכויות רבות וחשובות המתקרבות לזכויות של אישה נשואה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שבעיני המחוקק, ובעקבותיו גם בעיני בית המשפט, המוסד של ידועים בציבור אינו סותר את תקנת הציבור. מכיוון שכך, אין זה רציני שרשויות המדינה, המשלימות עם המוסד של ידועים בציבור ומעניקות לידועים בציבור זכויות חשובות, ינסו, כביכול, לזנב בו, לצורך הגנה על מוסד הנישואין, באמצעות הגבלות על שינוי השם. הרי זו כמלחמה בטחנות רוח.
הבעיה האמיתית במקרה זה נעוצה בעימות בין האינטרסים של האישה הנשואה מזה לבין האינטרסים של הידועה בציבור מזה. מי מבין השתיים תצא מן העימות וידה על העליונה.
לדעת בית המשפט העליון, התשובה לכך ברורה, זכותה של הידועה בציבור, בנוגע לשינוי השם, גוברת על האינטרס של האישה הנשואה. חוק השמות מעניק לכל אדם (בסעיף 10) זכות לשינוי השם.
כנגד הזכות של הידועה בציבור לשינוי השם לא ניצבת כל זכות של האישה הנשואה. אכן, לאישה הנשואה יש זכות לשאת את שם בעלה גם לאחר פקיעת הנישואין, אך אין לה זכות למנוע מאישה אחרת לשאת אף היא שם זה. אין לה בענין זה אלא, לכל היותר, אינטרס שלא זכה להכרה כזכות או להגנה על ידי החוק. האינטרס שלה עשוי להיות שונה ממקרה למקרה; לעתים הוא חזק ולעיתים הוא חלש; יש שהוא חיובי ויש שהוא שלילי. אפשר שיהיה לה, למשל, אינטרס למנוע פגיעה בילדיה או להגן על המעמד שלה בחברה או לנקום בבעלה או להקניט את צרתה. אפשר להבין לנפש האישה הנשואה, אם היא רואה את הידועה בציבור כמי שנישלה אותה מן המעמד של בת-זוג ותפסה את מקומה לצד בן-הזוג. אך הבנה זאת והאינטרס של האישה הנשואה אין בהם כדי לגבור על הזכות לשינוי השם.
במקרה שלפנינו, ביקשה אשתו של סלוק, להסביר לבית המפשט מדוע היא מתנגדת לבקשת הגב’ נזרי. אשתו של סלוק ציינה כי היא ובעלה עובדים באותו בית חולים, והיא חוששת כי שינוי השם יטעה את העובדים בבית החולים לחשוב שהידועה בציבור נהייתה אישה נשואה כדת וכדין. על כך ציין בית המשפט כי ספק אם אמנם החשש מפני הטעיה מבוסס בנסיבות המקרה. מכל מקום, קבע בית המשפט, גם אם יש בסיס לחשש, אין בהטעיה כזאת משום טעם לפסול את שינוי השם.
במקרה זה, לא זו בלבד שגב’ נזרי חיה עם סלוק זה יותר מארבע שנים ונולדו להם שני ילדים, אלא שהילדים נושאים את שם אביהם בלבד, ואילו האם נושאת שם אחר. טובת הילדים היא בדרך כלל ששמם יהיה זהה לא רק לשמו של אחד ההורים, אלא לשם של שני ההורים.
טובת הילדים היא גם תקנת הציבור. לכן, מבחינה זאת, תקנת הציבור תומכת בזכותה של גב’ נזרי לשנות את שמה, שיהיה זהה גם לשם ילדיה. וכך נפסק, ושמה של גב’ נזרי ישונה לגב’ סלוק.
יש לציין שבמהלך ההתדיינות בבית המשפט העליון תוקן (בשנת 1996) סעיף 16 לחוק השמות וקבע כי אין השר רשאי לפסול שינוי שם “מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור”.
כך שהיום, ידועה בציבור הרוצה לשנות את שם משפחתה לשם משפחתו של בן זוגה לא תאלץ להיות נתונה לחסדי האשה הקודמת.