חיים ותמר אבנרי נישאו בשנת 1970 ונפרדו בשנת 1988 – בשנת 1990 השתחרר חיים מצה”ל לאחר 25 שנות שירות וקיבל פיצויי פרישה וכן היוון חלק מתשלומי הפנסיה שלו. על אף הפירוד, בשנת 1995 תבעה תמר מזונות וכן דרשה מחצית מכל הכספים אותם קיבל חיים מצה”ל, לרבות מחצית מהפנסיה החודשית המשולמת לו – ביהמ”ש המחוזי בת”א, שבפניו נשמעה התביעה (עוד לפני שהוקם ביהמ”ש לענייני משפחה), תמך בטענות תמר והיא קיבלה את דרישותיה, וזאת על אף טענות חיים לפיהן הכספים שקיבל מהצבא כבר הוצאו בפועל על צרכיו וצרכי תמר וילדיהם.
על פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי הגיש חיים ערעור לביהמ”ש העליון. בערעור נזכרה ההלכה לפיה הפרדה במגורים נחשבת כנקודת הזמן של הפסקת השיתוף בנכסים, אלא אם כן הראיות מצביעות על כוונה אחרת. זאת ואף זאת, ככלל, נפסק, קיימת סימטריה בין נכסי בני הזוג לבין חובותיהם, כך ששני מצבים בלבד הינם אפשריים : משטר שיתוף בשניהם או משטר הפרדה בשניהם. באשר לטענת חיים לפיה הן הסכום החד-פעמי שקיבל והן תשלומי הפנסיה החודשיים הוצאו בדרך הרגילה במהלך חיי השיתוף, קבע ביהמ”ש כי גרסה זו סבירה ויש לקבלה. לנוכח קבלת גרסת חיים, החליט ביהמ”ש העליון כי תמר זכאית לגבוה בין השניים, דהיינו, לסכום המזונות שנפסק לה או החלק היחסי שהיא זכאית לו בפנסיה החודשית של חיים. כן נקבע כי חיים זכאי לנכות, בתקופה שמיום הגשת התביעה, את החלק היחסי של תשלומי המשכנתא מן התשלומים השוטפים המשתלמים לתמר. הואיל וביהמ”ש קיבל בחלקו את ערעורו של חיים, הוא חייב את תמר לשלם לו הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בשיעור של -.5,000 ₪.
מפסק דין זה ניתן להסיק את המסקנות הבאות :
- רצוי שכאשר מתקבלת פנסיה, תירשם רשימה באשר להוצאות הכספים, בין אם המדובר בסכום חד פעמי ובין אם מדובר בפנסיה המשתלמת חודשית.
- רצוי לערוך הסכם פירוד ו/או גירושין בסמוך ככל האפשר למועד הפרישה, הסכם כזה יסדיר הן את חובות בני הזוג והן את זכויותיהם וימנעו כך יש לקוות סכסוכים עתידיים.
- יש לשמור רשימה מפורטת של מלוא סכומי המזונות המועברים לידי בת הזוג והילדים, וזאת ע”מ שבבוא היום, ניתן יהיה לערוך חשבון מדוייק, ולנכות סכומי מזונות שכבר שולמו בפועל. כמו כן, יש לגבות את הרשימה בקבלות מתאימות, והוא הדין באשר לתשלומי המשכנתא.