בשנת 2003 מונה עו”ד יהורם לבונטין מתל-אביב להיות כונס הנכסים מטעם בנק לאומי למשכנתאות בע”מ על דירת המגורים של מרסל קסבי, אף הוא מתל-אביב. צו הכינוס ניתן ע”י ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב לאחר שהבנק טען שמר קסבי אינו עומד בהחזרי המשכנתא אותה נתן לו הבנק וכי הוא חייב לבנק סכומים נכבדים. בהחלטת המינוי נקבע כי בסופו של הליך הכינוס
ייפסק שכר של הכונס ע”י יושב ראש ההוצאה לפועל.
התנהלו הליכים משפטיים שונים בין הבנק לבין מר קסבי, כאשר בסופם הדירה נמכרה ע”י מר קסבי בכוחות עצמו, ללא התערבותו של כונס הנכסים. עם קבלת התמורה בגין מכירת הדירה,
הועבר לכונס הנכסים יתרת שווי המשכנתא ואילו את הסכום העודף קיבל מר קסבי, למעט סכום של -.109,400 ₪ שהועבר אף הוא לכונס לפי דרישתו וזאת לכיסוי שכר טרחתו בתיק הכינוס.
לטענת הכונס היה מגיע לו שכ”ט מוגדל כאילו מכר את הדירה בעצמו, וזאת לפי החוק הקובע כי כאשר כונס מוכר דירה, הוא זכאי לשכ”ט בשיעורים של כפי ארבע מאשר מקרה בו נתמנה כונס אך בפועל הדירה נמכרה ע”י הלווה עצמו. יצוין כי שכר זה לא נפסק ע”י ראש ההוצאה לפועל והכונס אף לא ביקש ממנו לפסוק את גובה שכר הטרחה המגיע לו בגין פעולותיו בתיק הכינוס.
בחודש מאי 2005 נדרש הכונס ע”י פרקליטו של מר קסבי, עו”ד ג’ורדן ברק מתל-אביב, להשיב לידי הלווה את שכר הטרחה שקיבל, וזאת הואיל והדירה כאמור נמכרה בסופו של הליך ע”י הלווה ולא ע”י הכונס. הכונס דחה דרישה זו ולכן הוגשה בקשה לראש ההוצאה לפועל לחייבו להשיב כספים ללווה. בין יתר טענותיו, טען הלווה כי שכר הטרחה של הכונס מעולם לא נפסק ע”י ראש ההוצאה לפועל, כי הוא מעולם לא הסכים לשלם לכונס שכ”ט בשיעור של -.109,400 ₪, וכי הלכה למעשה “פסק” הכונס לעצמו שכר טרחה לפי ראות עיניו.
לאחר הגשת בקשת הלווה, ובטרם נערך דיון בנושא בבית המשפט, נתן רשם ההוצאה לפועל החלטת ביניים לפיה יש ממש בטענות מר קסבי, וכי שכר טרחתו של הכונס צריך לעמוד על סכום
של כרבע מזה שנטל בפועל. הכונס לא הסכים בשלב זה להחזיר למר קסבי סכום כלשהו, ובתאריך 31/10/2005 התקיים דיון בבקשת הלווה בפני ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב. בפתח הדיון הבהיר ראש ההוצאה לפועל לפרקליט הכונס כי בקשת הלווה מוצדקת, וכי אכן יש לחשב את שכר טרחתו בשיעור הנמוך כפי שקובע החוק במקרה שדירה נמכרת ע”י בעל המשכנתה ולא ע”י כונס נכסים מטעם בנק. פרקליט כונס הכנסים מיד הסכים לגישת ראש ההוצל”פ, ולמחרת היום החזיר לפרקליט הלווה סכום של -.77,607 ש”ח מתוך הסכום המקורי של -.109,400 ₪ שלקח. יצוין כי לבקשת הלווה שהועלתה בדיון, פסק יו”ר הוצל”פ הוצאות הבקשה לטובת הלווה וכנגד הכונס בסכום של -.300 ₪ בתוספת מע”מ. על החלטה זו הגיש הלווה ערעור בטענה שסכום ההוצאות שנפסק מגוחך ואינו עומד בכל יחס לנושא הדיון.
צא ולמד כי אם נקלעת למצב בו מונה לדירתך כונס נכסים, בנוסף לסעדים שונים אותם מעמיד החוק של היום לרשות לווים, קיימת זכות ללווה למכור את דירתו בכוחות עצמו, ובמקרה זה שכר
טרחתו של כונס הנכסים יהיה נמוך בעשרות אלפי שקלים (אם לא למעלה מכך – הכל בהתאם למחיר המושג עבור הדירה הנמכרת), מאשר שכר הטרחה שראש ההוצאה לפועל עלול לאשר אם הדירה נמכרת בפועל ע”י כונס הנכסים.לכן אם אין מנוס מלמכור דירה עקב קשיים בהחזרת תשלומי המשכנתא, תמיד כדי שזו תימכר ע”י בעל הדירה, ולא ע”י הכונס מטעם הבנק. יש לציין
בהקשר זה כי החוק קובע מועדים בנושא של מכירת דירה ע”י לווה, בהם על הלווה לעמוד.