יהודית ומיכאל אולצ’יק היו זוג נשוי ולהם ארבעה ילדים. בחלוף השנים התגרשו בני הזוג, ונכרת ביניהם הסכם גירושין, שבין יתר תנאיו נקבע כי זכויותיו של מיכאל בבית המגורים יעברו לגרושתו יהודית. למיכאל היה חוב כספי לבנק המזרחי שבאותה עת עלה על הסכום של 300,000 ₪. כאשר הבנק טען כי הסכם הגירושין של בני הזוג אולצ’יק בדבר העברת זכויותיו של הבעל בבית לידי אשתו הסכם פיקטיבי הוא, ביקשה האשה מבית המשפט לתת פסק דין שעל פיו, היא בעלת מלוא הזכויות בבית, מאחר ומחצית הזכויות שהיו לה לפני ההעברה ביחד עם זכויות בעלה מעניקות לה את מלוא מאה האחוזים בבית.
הנושא שעמד על הפרק בבית המשפט היה אמיתותו של הסכם הגירושין, כאשר הבנק טען כי הוא מהווה לא אחר מאשר נסיון להבריח רכוש לנוכח חובו של הבעל לבנק, ואילו הגב’ אולצ’יק טענה כי הסכם הגירושין אמיתי וכי יש לכבדו. טענת הבנק נסמכה על סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), אשר קובע – “חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל, אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה”.
מזמן כבר נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי מי שטוען כי חוזה הוא פיקטיבי ונעשה למראית עין בלבד – עליו הראיה, דהיינו, עליו לבוא לבית המשפט ולהוכיח ברחל בתך הקטנה באותות או במופתים את נכונות טענותיו. יחד עם זאת, השופט טל ציין כי הראיות שעליהן צריך הטוען לביטול החוזה להצביע הינן מטבע הדברים ראיות נסיבתיות, כי הרי ברור שאנשים שכורתים חוזה למראית עין מן הסתם מסווים את כוונתם האמיתית. השופט הביא דוגמא מההלכה היהודית אשר קובעת כי כאשר אישה שהיא בעלת רכוש נישאת, הרי שהבעל אוכל מפירות נכסים אלה ואף יורש אותם אם תמות האשה בחייו, אלא הם “נכסי מלוג” בלשון ההלכה. אם אישה כזאת אשר עומדת להינשא מוסרת את נכסיה לאחר בטרם עריכת החופה, הרי ברור שכוונתה להבריח את נכסיה מבעלה העתידי.
במקרה שלפנינו, אכן מצא בית המשפט סממנים לכך כי כוונת הסכם הגירושין לא היתה להבריח רכוש מהבנק שלו חב הבעל ממון רב. סממנים אלה מצא בית המשפט בכך שמצבו הכלכלי של מיכאל לא היה שפיר וכן העברת הזכויות בבית נעשתה בחיפזון. לדעת בית המשפט, הסכם אשר באמצעותו מוברחים נכסים מן הנושה הוא מטבע הדברים הסכם הנגוע בחוסר תום לב, ואותו הסכם ניתן לבטל על פי פקודת פשיטת הרגל, אך אין זה אומר כי ההסכם הוא באופן אוטומטי הסכם למראית עין בלבד. בענין זה נזכיר כי אף סעיף 13 לחוק החוזים, אותו ציינו לעיל, קובע כי זכויותיו של אדם שנרכשו בתום לב בהסתמך על חוזה למראית עין אינן נפגעות.
כף המאזניים במקרה זה הוכרעה לטובת האשה וזאת לנוכח עדויותיהם שנשמעו בבית המשפט, להם האמין השופט שישב בדין. אותו שופט, א. כהן, ציין בפסק דינו כי הוא התרשם מכנותם של בני הזוג, ומכנות הסכם הגירושין, ואף האמין כי אכן נוצר קרע ביניהם וכי גירושיהם אמיתיים. השופט כהן האמין כי אכן בני הזוג היו מסוכסכים ביניהם כשנתיים בטרם נערך הסכם הגירושין וניתן הגט. הואיל וכך מצא בית המשפט, הרי שלא הצליח הבנק להוכיח כי הקרע בין בני הזוג לא היה אמיתי וכי העברת זכויותיו של הבעל בביתו לא היתה אלא העברה פיקטיבית.
לנו נראה כי לו בית המשפט היה מוצא כי לא חל כל קרע ביחסיהם של בני הזוג בטרם כריתת הסכם הגירושין, הרי שיתכן והיה פוסק, כטענת הבנק, כי אכן הסכם הגירושין פיקטיבי הוא וכי יש לבטל את העברת מחצית זכויותיו של הבעל בבית לידי אשתו. זוגות רבים במחוזותינו נוהגים לבצע העברות רכוש האחד למשנהו כאשר נוצרת הסתבכות כספית מול צדדים שלישיים ובמקרים רבים טוען הנושה כי אין לתת תוקף משפטי להעברות שכאלו וכי אין אלו אלא נסיונות להבריח רכוש מהנושים. ככל הנראה לא תתקבל הטענה כי הסכם גירושין אמיתי הוא אלא אם כן יוכח בבית המשפט כי חל בין בני הזוג קרע במשך תקופה ארוכה וכי גירושיהם אמיתיים הם. למשל, זוג אשר ימשיך לחיות יחדיו לאחר כריתת הסכם גירושין או הסכם ממון, יקשה לטעון בבית המשפט כי פניו לפירוד סופי. מי שרוצה לטעון כי הסכם מהסוג האמור אינו אמיתי, רצוי כי יצטייד בהוכחות לכך, למשל, ניתן לבקש מחוקר פרטי שיערוך חקירה באשר לחייהם המשותפים של בני הזוג בטרם העברת הזכויות וזאת על מנת לעמוד על טיב יחסיהם. ככל שחקירה שכזאת תעלה כי חיי בני הזוג מתנהלים על מי מנוחות, הרי שסיכויי הנושה להוכיח את טענתו יעלו.
עצה אחת לנו – אלו שחושבים שניתן “לעבוד” על בתי המשפט, שייזהרו. בית המשפט בתוך עמו יושב ומודע היטב לנסיונות של חייבים לסכל את גביית חובותיהם באמצעות הברחת רכוש, ורק הסכם גירושין שנערך בעקבות קרע אמיתי וכן בין בני הזוג יתקבל בתור שכזה.