האדון הנכבד, מר יצחק ממן, הבטיח לגברת הנכבדה רחל טריקי, כי ישאה לאשה. השניים נרשמו לנישואין במועצה הדתית, הזמינו אולם וכיבוד ושלחו הזמנות לצורך עריכת הנישואין. מספר ימים לפני המועד שנקבע לנישואיהם, שלח מר יצחק ממן לגברת רחל טריקי הסכם יחסי ממון, שעליו נתבקשה לחתום. משסירבה לחתום על ההסכם, הודיעה לה מר יצחק ממן טלפונית, כי אם לא תחתום על ההסכם לא ינשא לה. רחל טריקי, שהיתה בהריון, הזדעזעה מקריאת ההסכם והפילה את עוברה בהפלה טבעית. האדון יצחק ממן לא הגיע לאולם השמחות, ולאחר המתנה התפזרו האורחים לבתיהם.
הגברת רחל טריקי תבעה את האדון יצחק ממן בבית המשפט המחוזי בגין הפרת הבטחת נישואין, תביעתה נתקבלה, והאדון ערער לבית המשפט העליון.
וכאן נשאלות השאלות: האם סירובה של גב’ טריקי לחתום על הסכם הממון הצדיק הפרת ההסכם לשאתה לאישה, האם היה מר ממן רשאי לבטל את החתונה בטענה של טעות או הטעיה, והאם יש להפחית את הפיצויים שנפסקו לה לאור אי הסכמתה לחתום על הסכם הממון.
רחל טריקי הכירה את מר מן לאחר גירושיה מבעלה הקודם. בתקופה שקדמה להיכרות, התגוררה באזור המרכז, ואילו מר יצחק ממן התגורר באילת. השניים הכירו בת”א, ובעקבות התהדקות הקשרים ביניהם עברה רחל להתגורר ביחד עם יצחק באילת.
מערכת היחסים המורכבת ביניהם הביאה לעזיבתה של רחל סמוך לחודש פברואר 1982 וחזרתה לאזור המרכז.
באותה תקופה הגישה רחל לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד יצחק ובה תבעה תשלום פיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין. תביעה זו הוסרה לאחר מכן, וזאת לבקשת רחל, הואיל ויצחק הופיע בדירתה בראשית חודש אפריל 1982 וביקש לחדש את הקשר ביניהם והבטיח כי ישאנה לאישה.
לאור הבטחת יצחק, נרשמו השניים לנישואין במועצה הדתית, הזמינו אולם וכיבוד ושלחו הזמנות לצורך עריכת הנישואין. המועד נקבע, וכאמור מספר ימים לפני המועד שנקבע לעריכת הנישואין, שלח האדון לגברת הסכם יחסי ממון שהוכן ע”י עורך דינו ושעליו נתבקשה לחתום, משסירבה והודיעה לו על כך טלפונית, ענה לה כי אם לא תחתום על ההסכם – “אין חתונה”.
בעקבות כך הפילה רחל בהפלה טבעית את עוברה בשבוע ה – 17 להריונה. בינתיים, הגיע מועד עריכת טקס “ערב החינה” – כמקובל בעדה המרוקנית, אשר ממנו נעדר יצחק. למרות זאת, המשיכה רחל בהכנותיה לקראת החתונה. ביום החתונה הגיעה לאולם השמחות, שם פגשה את כל הקרואים, אך לא את יצחק. הנוכחים המתינו לחתן המיועד זמן מה, אך משזה התבושש לבוא התפזרו לבתיהם.
השאלות שעמדו בפני בית המשפט המחוזי היו :
- האם יצחק הבטיח לרחל נישואין.
- מי הפר את הבטחת הנישואין.
- האם הפרת הבטחת הנישואין היתה מוצדקת?
על השאלה הראשונה השיב בית המשפט בחיוב, לענין השאלה השניה קבע בית המשפט כי יצחק הוא שהפר את הבטחת הנישואין, בו בזמן שרחל היתה מוכנה להינשא לו.
עיקר הדיון סב סביב השאלה השלישית. לגישת בית המשפט, ישנם מקרים שבהם מותר לאחד הצדדים לחזור בו מהבטחת נישואין, ולמרות הפרה זו לא יהיה חייב בפיצויים, כי ההפרה תיראה כמוצדקת. המדובר – בעיקר במקרים, שבהם אחד הצדדים רימה את הצד השני או העלים ממנו עובדות חשובות, שאילו ידע אותן הצד המפר הוא לא היה מבטיח נישואין. לדעת בית המשפט המחוזי, דרישה לחתום על הסכם ממון, איננה כה מקובלת ושכיחה, עד כדי כך שניתן לאמר כי סירובו של צד לחתום על הסכם ממון, לפני הנישואין, מצדיק את ביטול הנישואין. רק אם הצדדים הסכימו במפורש כי יחתמו על הסכם ממון, בנוסח מסוים, לפני הנישואין, ואחד הצדדים מתחרט ברגע האחרון, ניתן לאמר כי היתה זו הפרה של תנאי מצד מי שהתחרט והפרה זו מצדיקה את ביטול הנישואין על ידי הצד השני.
בסיכומו של דבר בשל עוגמת הנפש, הבושה והצער שנגרמו לגברת רחל, עקב אי הופעת יצחק לטקס הנישואין ועקב הפרתה של הבטחת הנישואין, פסק בית המשפט לרחל פיצוי כולל בסך של -.25,000 ₪, וזאת בהסתמך על העובדה כי היא האמינה ורשאית היתה להאמין כי יצחק יגיע לטקס הנישואין. בנוסף לכך קיבלה רחל פיצוי נוסף בגובה תשלומים ששילמה לסלון כלות ולשירות המזנון למסיבת החתונה.
יצחק החליט לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון חזר על החלטות בית המשפט המחוזי והוסיף כי ניתן להתייחס להעלמת עובדות חשובות שאילו ידע אותן הצד המפר, לא היה מבטיח נישואין – כאל שאלה במישור דיני החוזים במסגרת הדוקטרינות של טעות והטעיה. כאן יש להבהיר, כי לו נוצר פגם בחוזה בעת כריתתו, אשר בעקבותיו התקשר מר יצחק ממן בחוזה, והאדון הפר את החוזה מבלי שידע על הפגם האמור, הרי היה הפגם סמוי, שהתגלה בעל השלכה אחורה. משנתגלו טעות או הטעיה, יש להן השפעה ישירה על בחינת חוקיותה של ההפרה.
במילים אחרות, לו נודע למבטיח כי הבטחתו ניתנה בעקבות טעות או הטעיה, הרי שלאור סעיפים 14, ו – 15 לחוק החוזים (חלק כללי), יכול הוא לבטל הבטחתו זו במגבלות ובתנאים שנקבעו בחוק, דהיינו, תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, וביטול מאוחר זה שולל האפשרות לתבוע פיצויים בשל ההפרה.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מר יצחק ממן.
המסקנה העולה מן האמור לעיל היא שהבטחת נישואין בין גבר לאשה הינה חוזה ככל חוזה הכפוף לחוק החוזים (חלק כללי) בישראל, ואם רוצים להפר אותה, אזי שהמפר ידע כי עליו יהיה לשלם פיצויים. אם חפץ אחד הצדדים לכרות הסכם ממון בטרם עריכת טקס הנישואין, רצוי כי יודיע על כוונתו זו לצד השני מיד עם הצעת הנישואין, וזאת בכתובים חתומים כדת וכדין!